האם סירוב להבדק במכשיר ינשוף יגרום תמיד להרשעה בעבירת שכרות ?
ככלל איננו ממליצים לסרב להבדק במכשיר הינשוף שכן סירוב שכזה מקים על פי החוק חזקה לפיה יראו את הנהג המסרב לתת דגימת ינשוף כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות. במקרה של הרשעה בעבירת שכרות מכח סירוב עונש המנימום הוא שנתיים פסילה וככלל התביעה מחמירה בענישה מתוך הנחה שאם הנאשם סירב, הוא עשה זאת כדי להסתיר את כמות האלכוהול הרבה המצויה בגופו. יש לזכור גם שככל ועונש הפסילה יהא מעל שנה – הנהג ידרש לחדש את רשיון הנהיגה במשרד הרישוי לאחר מבחנים וכן ידרש לעבור בדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים – דבר שמעמיד את רשיון הנהיגה בסכנה של ממש!!
ואולם, אם כבר הואשמת בעבירת שכרות מכח סירוב להבדק – טוב תעשה אם תפנה אל עורך דין תעבורה, שכן עו"ד תעבורה יזמין את חומר החקירה, יבחן היטב את חומר הראיות ובמקרים המתאימים עורך דין לדיני תעבורה אף יביא לזיכוי את הנאשם.
דוגמא לכך הוא מקרה שהגיע לאחרונה למשרדנו. באותו ענין דובר בנאשמת אשר נדרשה להבדק בינשוף. בעת הדרישה היא היתה במצוקה נפשית. תוך כדי הדרישה להבדק היא צעקה והשתוללה – דבר שעלה אף מחומר החקירה בתיק. נטען על ידנו שהנאשמת היתה במצב שלא הבינה כלל מה דרש ממנה השוטר. כאשר היא נדרשה להבדק – לא ניתן היה בכלל להסביר לה את משמעות חובת הבדיקה וכי מן הראוי היה להרגיע אותה ורק לאחר מכן להסביר לה את החובה להיבדק ואת משמעות הסירוב. לפיכך, הנאשמת לא נדרשה כדין לבצע בדיקת ינשוף ולא ניתן להרשיע אותה בעבירה של שכרות מכח סירוב.
טענתנו התקבלה וכתב האישום נגדה בוטל!!
זו דוגמא אחת מיני רבים לכך שכדאי להיות מיוצג על ידי עו"ד לתעבורה ובעבירות שכרות בפרט.
עוד בנושא
מה החוק בישראל אומר לגבי שלילה של הרישיון לנהוג וכיצד זה מתבצע?
נהיגה בידיעה שהדבר אסור או החוק לא מאפשר זאת – מהן ההשלכות לכך?
הסמכות על החלטות בדבר עבירות התנועה – איך באה לידי ביטוי?
